logo

banner

היסטוריה קצרה של הפיליפינים

הפיליפינים לפני הקתוליות

בדרך כלל נוהגים לומר ש 400 שנות שילטון של הספרדים ואחר כך האמריקאים הם שיצרו את הפיליפינים שונים משאר אסיה. למעשה הפיליפינים תמיד היו שונים אף לפני שהספרדים הגיעו.

הפולשים הראשונים לפיליפינים הגיעו בסירות מהצפון מהדרום ומהמערב ויצרו רשת רעועה של יישובים בעלי קשרים רופפים אחד עם השני. למעשה הפיליפינים הראשונים היו בעלי זהויות שונות כפונקציה של תלות באיים השונים. באם הגעת לצפון לוזון לפני 1000 שנים, התמודדת עם בני שבט האיפוגאו המעבדים את טרסות האורז המרהיבות שלהם. כיום משערים שאבותי האיפוגאו היו חלק מגל שהגיע לפני כ 15,000 שנה מסין וויאטנאם.

באם הגעת לפני כאלף שנה לדרום לוזון או הויסיאס היית פוגש תושבים ממוצא מלזי בעוד שבחלקים הדרומיים של מינדנאו וסולו, האיסלאם כבר התפשט בצורה של מהגרים מברוניי. בינתיים התושבים המקוריים של הפיליפינים, הנגריטוס, היו מפוזרים בכל האיים כפי שהם היום.

רק בתדירות נמוכה, האוכלוסיה המפוזרת של הפיליפינים נדדה לצורך ציד ,איסוף מזון, דייג וגידול תבואות בסיסיות כמו אורז. הם יצרו "ברנגאיז"(קהילות) קטנים שנקראו על שם ה"דתו"(ראש הקהילה). ברנגאי פשוטים אלו ייצגו את הרמה הגבוהה ביותר של היחידה המדינית. המדינה, אם ניתן לקרוא לה כך, לא היוותה ממשלה ריכוזית ולא תרבות או דת אחודה.

לתוך הסביבה הזו פסעו הספרדים במטרה אחת לאחד את הפיליפינים סביב הנצרות. באופן מדהים הם הצליחו ובמהלך מספר מאות שנים הפיליפינים הפכו לתערובת של ספרדיות ופיליפיניות מקורית. גלי הגירה סינית ואחר כך שליטה אמריקאית המשיכו להיות חלק מהתמהיל של האופי הפיליפיני לפני שהמדינה קיבלה עצמאות סופית ב 1946.

הקתוליות מגיעה

בתחילת המאה ה 16 האיסלאם התחיל להתפשט בכל האיזור. הברנגאים עד צפונית למנילה התאסלמו וכל הסימנים הורו שהפיליפינים מאמצים את האיסלאם באופן נרחב. אבל ב 16 במרץ 1521 מגלה ימים פורטוגזי בשם פרדיננד מגלן שינה את מהלך ההיסטוריה הפיליפינית על ידי נחיתתו בסאמאר ודרישתו להעביר את האיים תחת מרותה של ספרד.

מגלן החל בהעברת קורסים מזורזים של קתוליות למקומיים וזכה להצלחה אצל מספר רב של שבטים. לפני שכמעט סיים את מלאכתו מגלן נהרג בקרב אם אחד מאחרוני המתנגדים, הצ'יף לאפו-לאפו של האי מקטאן ליד סבו.

הספרדים הנחושים להפוך את הפיליפינים לנוצרים תחת מרות ספרד שלחו 4 משלחות נוספות לפיליפינים. ראי לופז דה וילה לובוס המפקד של המשלחת הרביעית קראה לאיים בשם יורש העצר הספרדי- פיליפי השני. המלך הספרדי הורה לצי ספינות נוסף בפיקוד מיגל לופז דה לגזפי להגיע ממקסיקו לפיליפינים ב 1564 עם פקודות ברורות לכבוש ולנצר את הפיליפינים. 1565 לגזפי חזר לזירת האירוע של מגלן בסבו וגבר על השבט המקומי. הסכם נחתם אשר הפך את הפיליפינים לנתיני החוק הספרדי.

לגזפי וחייליו עם קבוצה של נזירים אוגוסטינים לא בזבזו את זמנם והקימו יישוב היכן שהעיר סבו נמצאת כיום. לגזפי גילה מהר מאוד שהחוזה שחתם עם המקומיים היה חסר משמעות מכיוון שהצ'יף שאיתו נחתם החוזה היה ללא סמכות על מקומות ושבטים אחרים לכן לגזפי המשיך וכבש שבט אחר שבט.

לאחר שכבש כל שבט, לגזפי הקים בסיס חזק בפנאי ב 1569. אפקט הדומינו הושלם אחר כך כאשר הפרס הגדול היה מנילה אותה הוא כבש מהצ'יף המוסלמי ראג'ה סוליימנין ב 1571.לגזפי מיד הכריז על מנילה כבירת האיים הפיליפינים ובנה פורט סנטיאגו.

המושבה החדשה נשלטה ע"י מושל ספרדי שדיווח למקסיקו. מחוץ למנילה, הכח האמיתי היה בידי הנזירים הקתולים. הנזירים רצו להעביר את התושבים מהבראנגאי לערים גדולות יותר. הם בנו כנסיות אבן במרכז כל עיר, עשרות מהם עדיין קיימות וכמה מהם מרשימות ביותר. הנזירים פעלו כשליטים בלעדיים על מה שהיה באופן מעשי אחוזה כפרית.

המהפכה הפיליפינית

כשם שספרד נחלשה במשך השנים והנזירים הפכו ליותר נוקשים, המקומיים החלו בהתנגדותם. בסוף המאה ה- 19 התרחשו הפיכות משניות בחשיבותם מכיוון שלא היה מימון מספיק והם הוכו באופן נחרץ ע"י הספרדים. אבל במאה ה 19 פני ההתנגדות החלו להשתנות כאשר רובד עשיר של תושבים מקומיים שהתחנכו באירופה החל לעלות. הגדול והמפורסם מכולם היה ד"ר חוזה ריזאל רופה  - משורר פסל וצייר.

ריזל הוצא להורג ע"י הספרדים  ב 1896 אך הוא היווה השראה לפיליפינים למאבק מכובד לחופש אישי ומדיני. ע"י הוצאות להורג, הספרדים יצרו קדושים. אנדרס בוניפציו הוביל תנועה אגרסיבית הידועה בשם קיי קיי קיי שבאופן חשאי בנתה ממשלה מהפכנית במנילה. הקיי קיי קיי מנעו בשיא כוחם שלושים אלף איש באמצע 1896. באוגוסט הספרדים שמעו על המהפכה המתקרבת ומנהיגי הקיי קיי קיי הוכרחו לברוח ממנילה.

הקיי קיי קיי המתוסכלים והלא מזוינים מספיק נשארו בבלינטאוואק והחליטו להמשיך במהפכה.

אחרי 18 חודשים של מאבק עקוב מדם (רובו דם פיליפיני) הסכם ספרדי פיליפיני נחתם והמנהיג המהפכה הגנרל אמיליו אגינלדו, הסכים ללכת לגלות בהונג קונג בדצמבר 1897.

כצפוי הסכם השלום לא החזיק מעמד.

בינתיים מושבה אחרת של הספרדים- קובה שימשה מקור לקונפליקט בין ספרד לארה"ב בשל סוכר. כדי לשמור על כבודה, ספרד הכריזה מלחמה על ארה"ב. פיליפינים כמושבה של ספרד נקלעה לתוך המערכה. מיד אחר כך צי אמריקני בראשות קומודור ג'ורג' די ווי נשלח למפרץ מנילה והקיף את הצי הספרדי. במטרה לקבל סיוע מהפיליפינים, דיווי בירך את חזרתו מגלות של המנהיג המהפכני גנרל אגינלדו. והכריז על אגינלדו כנשיא הראשון של הפיליפינים.

הדגל הפיליפיני הונף בפעם הראשונה בזמן שאגינלדו הכריז על עצמאות הפיליפינים בקוויטה ב 12 ביוני 1898.

מלחמת ארה"ב פיליפינים

אם חתימת הסכם השלום בפריז ב 1898, מלחמת ספרד ארה"ב הסתיימה וארה"ב למעשה קנתה את הפיליפינים ביחד עם גואם ופורטו ריקו בעבור 20 מיליון דולר.

ויכוח נוקב הנתנהל בארה"ב באם לשלוט באיים הפיליפינים או לא. הניצים דרשו לשלוט בפיליפינים מסיבות אסטרטגיות והומניטריות. נשיא ארה"ב וויליאם מקנלי שבתחילה  התנגד לשליטה באיים נכנע לניצים והחליט להשתלט על הפיליפינים. מקינלי הסביר שהפיליפינים אינם מוכנים לשלטון עצמי ולכן אין ברירה אלה לשלוט באיים ו"לתרבת" אותם.

לפיליפינים בהנהגת אגינלגו היו מחשבות  אחרות. הם הקימו מפקדה במלולוס, מחוץ למנילה בהתרסה מוחלטת לאמריקאים. כתגובה האמריקאים פתחו בלחימה בפברואר 1899.

הניצחון האמריקאי המהיר הצפוי לא קרה . מלחמת הגרילה שנוהלה ע"י אגינלדו ואחרים כמו גרגוריו דל פילר ואפולינריו מביני הוכחו כיעילים בניטרול העליונות האמריקאית. אגינלדו נתפס במרץ 1901 אך המלחמה נמשכה. ככל שהמלחמה נמשכה, האבידות משני הצדדים הלכו ותפחו ודעת הקהל האמריקאי שהתנגדה למלחמה הלכה וגדלה. שיא ההתנגדות למלחמה היה בספטמבר 1901 לאחר טבח בלנגיגה שבו נרצחו אלפי אזרחים פיליפינים בידי הצבא האמריקאי. רק ב 4 ביולי 1902 האמריקאים הכריזו על ניצחון במלחמה אף על פי שכיסי ההתנגדות המשיכו ללחום באמריקאים במשך שנים נוספות.

כמאתיים אלף אזרחים פיליפינים, עשרים אלף חיילים פיליפינים ויותר מארבעת אלפים חיילים אמריקאים נהרגו במהלך המלחמה מקרבות וממחלות.

התקופה האמריקאית

האמריקאים מיהרו להבריא מהפצעים השמעותיים שהמלחמה גרמה. האמריקאים אפילו לפני שגברו במערכה החלו בהשטת רפורמות כלליות במערכת החינוך. בעוד שהספרדים תיכננו להשאיר את הפיליפינים חסרי השכלה וללא ידיעת השפה הספרדית, האמריקאים ייבאו מאות מורים למדינה ללמד קרוא וכתוב מתמתיקה ואנגלית. בתוך 35 שנים רמת ההשכלה בפיליפינים עלתה מאחוזים בודדים לכמעט 50 אחוז ו 27 אחוז מהאוכלוסיה יכלו לדבר אנגלית. מערכת החינוך המסיבית נשארה עד היום כמסורת החשובה ביותר מתקופת השלטון האמריקאי. מלבד בתי ספר האמריקאים בנו גשרים, דרכים ומערכות ביוב. הם הנהיגו מערכת פוליטית בסגנון אמריקאי אשר נתנה באופן הדרגתי יותר כח לפיליפינים. ארה"ב העניקה לקונגרס הפיליפיני בשנת 1935 את חוקתו ואת הבחירות הראשונות. באופן תיאורטי, דמוקרטיה וחופש הגיעו לפיליפינים. לרוע המזל, מלחמת העולם השניה קטעה תקופה קצרה זו.

הריסת מנילה

כאשר יפן הפציצה את פרל הרבור אשר בהוואי ב 1941, כוחות יפנים אחרים תקפו את בסיס קלארק שבו נתפס גנרל דאגלס מקארתור ישן בחדרו, למרות אזהרה שניתנה שעות רבות קודם לכן.

היפנים שלטו בפיליפינים מ 1942 עד 1945.

ב1944 מקארתור כיבד את שבועתו המפורסמת לחזור בנחיתתו בלייטה ובכוונתו לגרש את היפנים. הקרב העיקרי היה במנילה כאשר תושבים חסרי ההגנה סבלו מאש צולבת בפברואר 1945. בזמן שמקארתור צעד לתוך העיר השילוב של אכזריות היפנים והפגזות האמריקאים גרמו לאבידות של כמאה חמישים אלף תושבים והעיר נהרסה.

ויכוח חריף התנהל באותו זמן מי אשם בהריסת מנילה. רוב האבדות בנפש נגרמו מאש תותחים אמריקאים. אבל רבים טוענים שמכיוון שהיפנים סירבו להתפנות ממנילה הם לא נתנו למקארתור שום ברירה אלה להפגיז את העיר. בכל מקרה מנילה שייכת לקטגוריית הערים שסבלו את מירב ההרס במלחמת העולם השניה כמו גם ורשה, הירושימה והמבורג.

תקופת מרקוס

ב 1965 פרדיננד מרקוס עורך דין ממשפחה עשירה באילוקוס, נבחר כנשיא הרביעי לאחר מלחמת העולם השניה. סיסמתו היתה: מדינה זו יכולה להיות גדולה שוב. בתחילה זו אכן היתה תקופה חדשה ומרקוס ביחד עם אשתו הכריזמתית אימלדה, ניסו להחזיר כמה מהאנרגיות של מנילה של לפני המלחמה. ב 1970 עוני כבד, אינפלציה גואה, חוסר השקעה ציבורית ושחיתות הניעו גל של מחאה והפגנות במנילה. כאשר מספר מפגינים נהרגו ע"י המשטרה מחוץ לבית הנשיא, תדמית מרקוס נמוגה ביחד איתם.

מרקוס השליט משטר צבאי בכל המדינה ב 1972 במטרה לשמור על שלטונו ועל האינטרסים העסקיים שלו. תחת המשטר הצבאי, הוטל עוצר, המדיה הושתקה, נאסרו נסיעות לחו"ל ואלפי גורמים אנטי ממשלתיים נעצרו. קרוב לחמישים אלף מתנגדי מרקוס נעצרו, נשלחו לגלות או הוצאו להורג. המשטר הצבאי נפסק ב 1981 ומרקוס שלט במשך 5 שנים נוספות.

ב 26 בפברואר 1986 המון אדם צבא על מחנה אגינלדו ועל מחנה קרמה לאורך אדסה כאשר שניים משריו הקודמים של מרקוס חוזה פונסה אמרילה ופידל רמוס ערקו להמון. הם שרו  צהלו והתפללו, חילקו מזון ושתיה ביניהם ועם חיילי הממשלה  שסירבו לירות לעבר ההמון ולבסוף ערקו ביחד עם התושבים. בלילה ההמון איים לכבוש את ארמון הנשיאות. בשלב זה ארה"ב התערבה ויעצה למרקוס לעזוב. משפחת מרקוס עלתה בחופזה על מטוס אמריקאי שהטיסם להוואי לגלות ממושכת.

העם הפיליפיני הציג לעולם את המהפכה המוצלחת הראשונה ללא שפיכות דמים.

פרדיננד מרקוס מת בשנת 1989 ואישתו אוהבת הנעליים אימלדה חזרה לפיליפינים. למרות הוכחות רבות שהיא ובעלה מעלו בביליוני דולרים מקופת המדינה, אימלדה ממשיכה לחיות באופן חופשי במאקאטי ואפילו נבחרה לפרלמנט ב 2010.

 

  • airphil
  • cebupac
  • philair
  • seaair
  • zest
*****